רש"י על יבמות ע׳ א

1 הכי גרסינן ה"ד אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא צריכא למימר דתיכול אלא לאו דדיימא נמי מעלמא:

2 לא כ"ש - דאי דיימא מניה ומעלמא דבתריה דידיה שדינן ליה:

3 ומתני' בדלא דיימא כלל - מקמי הכי לאו מניה ולאו מעלמא הלכך איצטריך לאשמועינן דתאכל דאמרינן בהך ביאה נתעברה:

4 בני בנים הרי הן כבנים - בפ' הבא על יבמתו לעיל יבמות סב::

5 כמאן כר"ע - מתניתין דקתני עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר:

6 משום רבינו - רבי. ואע"ג דשמעינן דפליג אדר"ע בפ' ר"ג לעיל יבמות נב: דאמר אין דברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע וליה לא ס"ל אפ"ה בעובד כוכבים ועבד מודה כדאמר בהחולץ לעיל יבמות מה. עובד כוכבים לא תתחתן ועבד לא תהיה קדשה:

7 כוזא - כלי קטן כלומר ממזר שהוא גרוע:

8 כדא - כלי חשוב כלומר כהן גדול:

9 מתני' הערל - כהן שמתו אחיו מחמת מילה:

10 נשיהם ועבדיהם יאכלו - דהא משום ערלות וטומאה לא נפקי מכלל כהנים אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא:

11 נשיהם - של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשוויוה חללה בביאתן שהרי נבעלה לפסול לה:

12 ואם לא ידעה - לא בא עליה אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן:

13 ואם נשתייר מעטרה - שנכרת מעטרה ואילך כשר דהתם בישרא בעלמא הוא ולא גיד שאין גיד אלא מעטרה ואילך לצד הגוף. עטרה שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ושופע ויורד עד סופה:

14 גמ' תושב ושכיר בתרומה - דכתיב תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש:

15 איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב לרבות ערל - כטמא אצל אכילת תרומה דבהאי קרא תרומה כתיב דכתיב ויקרא כב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים והיינו תרומה דסגי ליה בהערב שמש:

16 שכן חייבין עליו - קרבן חטאת אם אכלו פגול או נותר או בטומאת הגוף דכולהו בכרת דהא קדשים הוא:

17 קנוי קנין עולם - עבד עברי הנרצע ובא הכתוב ללמדך שאין גופו קנוי לכהן זה שיאכילהו בתרומה ככנעני:

18 קנין שנים - סתם עבד שיוצא בשש שנים:

19 אילו כן - דלא נאמר אלא תושב:

20 הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים - משום הכי אסור בתרומה בא שכיר יתירא ולימד על כרחך דהאי קרא לנרצע אתא וכיון דתרי כתיבי מסתברא דתושב זה המיושב אצלו לזמן מרובה ושכיר זה העומד לצאת:

21 אלא דפסח מופני האי שכיר ותושב - דפסח דכתיב לא יאכלו בו:

22 מאי נינהו אי נימא תושב ושכיר ממש - קנוי קנין שנים או נרצע: